מקור סנהדרין כ״ח א:ח׳-י״ג
8 נִמְצָא עֵד זוֹמֵם מְשַׁלֵּם מָמוֹן בְּעֵדוּת אָחִיו.
9 אֶלָּא, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי. הָכָא נָמֵי, הֲזָמָה מֵעָלְמָא קָאָתֵי.
10 אֶלָּא, אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא ״וּבֵן עַל אָבוֹת״, אִי נָמֵי ״הֵם עַל אָבוֹת״. מַאי ״וּבָנִים״? אֲפִילּוּ בָּנִים לְעָלְמָא.
11 אַשְׁכְּחַן קְרוֹבֵי הָאָב, קְרוֹבֵי הָאֵם מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״אָבוֹת״ ״אָבוֹת״ תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאָב, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לִקְרוֹבֵי הָאֵם.
12 אַשְׁכְּחַן לְחוֹבָה, לִזְכוּת מְנָא לַן?
13 אָמַר קְרָא: ״יוּמְתוּ״, ״יוּמְתוּ״ – תְּרֵי זִימְנֵי. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוֹבָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לִזְכוּת.
פירוש רשימות שיעורים על סנהדרין כ״ח א:ח׳-י״ג
8 תוס' ד"ה רב. וז"ל ובירושלמי נמי אמרינן משה מהו להעיד באשת פנחס ואמר ר' יוחנן כשר ומדנקט אשת פנחס משמע דלפנחס לא יעיד דהוה שלישי בראשון והא דלא אמרינן אשה כבעלה כי הכא באשת חורגו משום דהתם איתפלג דרא עכ"ל.
9 ומשמע דפשיטא להירושלמי דאהרן פסול להעיד לאשת פנחס ולא אמרינן דאיתפלג דרא, ופשיטא נמי דמשה פסול להעיד לפנחס דהו"ל שלישי בראשון ופסול ואיבעיא לן רק לגבי משה באשת פנחס. ויל"ע בביאור הך ספק. ועוד צ"ב במסקנת הירושלמי דכשר משום דאיתפליג דרא ולא אמרינן דבעל כאשתו.
10 ונל"ב עפ"י הגמ' בב"ב דף קכח. בדין אבא דאבא דאיכא תרי דיני פסולים בקריבות: א פסול של דורות דחל בבן אחר בן, ב פסול של דרגות, כגון ראשון בשני ושני בשני, והרשב"ם ד"ה ולית הלכתא סובר דפסול דורות הוי פוסל בפנ"ע עד סוף כל הדורות ואפילו בדליכא קורבה של דרגות. וז"ל דבני בנים ובני בני בנים עד אלף דורות לא יעידו לאבותיהם דבן ירך אביו הוא עכ"ל. ואילו לשאר הראשונים ולהרמב"ם פסול דורות פוסל רק כשיש ג"כ פסול דדרגות, ולמשל דרגת ראשון בשלישי. והנה בדין אשה כבעלה ובעל כאשתו יש ב' דינים: א דין שאר בשר שהבעל עצמו נחשב לשאר בשר של אשתו והאשה נחשבת לשאר בשר של הבעל. ב יש דין בפני עצמו שהפסול של הבעל מצטרף לאשה דהיינו שמטילין פסול הבעל על האשה, אע"פ שהיא עצמה אינה קרובה ושאר בשר. והלכה זו שאשה נחשבת כשאר בשר זה שייך לחול רק בפסול של דרגות שהאשה נחשבת כשאר בשר כמו בעלה. אבל בפסול דורות דבני בנים כבנים אינו שייך לדין שאר בשר, דהרי האשה אינה יוצאי ירך מהסבא, ואינה בת בנו, ולא שייך למימר בה בני בנים כבנים, ולגבי פסול דורות בעינן לדין השני דאשתו - דהפסול של הבעל חל נמי על האשה. כלומר בקריבות ודרגות נחשבת האשה כקרובה אבל לגבי אבהות ודורות איכא דין בפנ"ע שהפסול דהבעל חל נמי לגבי אשתו. ומשו"ה אהרן פסול לאשת פנחס דהוי פסול דורות בין אהרן ופנחס וחל פסול הבעל על אשת פנחס לפסלה לאהרן. ולפי"ז יש לבאר את הדין שבירושלמי דהפסול של משה לאהרן חל מדין קריבות ודרגות, ואילו אהרן לגבי פנחס חל מפסול של אבהות, דבני בנים כבנים, ונתחדש כאן דין שיש לצרף פסול אבהות עם פסול קריבות כדי לפסול ראשון בשלישי, ולפיכך משה פסול לפנחס. אמנם כ"ז נכון לגבי פסולו של משה לפנחס, אבל משה לא נפסל בנוגע לאשת פנחס דלענין אבהות דין האשה הוי חלות דין פוסל, דפסול הבעל חל על האשה, ולענין קריבות דדרגות דין האשה הוי חלות דין שאר בשר, דהאשה נמי חשובה לקרובה כמו בעלה, וכדי לאסור משה באשת פנחס צריכים שיחולו שני דינים דאשה כבעלה – דין פסול ודין קורבה ושני דינים אלו אינם מצטרפים ואינם חלין בבת אחת, ולכן אין לפסול משה לאשת פנחס.
11 וי"ל דהמקור דיש ב' דינים בדין בעל כאשתו - דין פוסל בדורות - ודין שאר בשר בדרגות, מבואר מהסוגיא לגבי אשת חורגו. דעיין בגמ' דף כח: לענין אשת חורגו דכתב רש"י ד"ה באשת חורגו וז"ל ובנשי שאר קרובים לא איבעי לן דכיון דבניהם פסולים לו והוא להם פסול אף לנשים לפי שהבנים ראויין לירש את אמן אבל חורגו דבנו כשר מיבעיא לן באשתו עכ"ל. ובביאור האיבעיא בגמ' נראה דהדין שבמשנה דבניהם וחתניהם זהו רק לענין קריבות דאף הבן והחתן הם קרובים ושאר בשר. אבל בנוגע לאשת חורגו יסוד הספק הוא משום דחורגו אינו פסול משום דקרוב לו משום דהוי בעל אמו אלא חורגו פסול משום אבהות, ולא מדין שאר בשר. ולכן אב חורג הוי אב רק לגבי הבן החורג דוקא ולא לגבי אשת חורגו, ואין לומר שעל ידי אשה כבעלה אף היא נחשבת כקרוב לו שהרי לגבי בעלה אין הפסול משום קריבות אלא משום אבהות. ובאב ממש איכא חלות דין קריבות דדרגות ואף פסול דאבהות אבל לא בעינן לאתויי דין אבהות אלא בדור שלישי דהא דור שלישי מפקיע דין קורבה דדרגות. אבל הכא באב חורג כבר בדור שני חל פסולו רק משום אבהות בלבד ולא משום קריבות. וי"ל דזהו ביאור האיבעיא שבגמ' האם אמרינן בעל כאשתו במי שפסול רק מחמת דורות ולא מחמת דרגות. האם אמרינן דאשה כבעלה לפסול דמלבד דין קריבות חל נמי דין פוסל בפנ"ע שהפסול של הבעל חל נמי על אשתו. ולכן לא שייך להך איבעיא הא דתנן במשנה דאף חתניהם פסולים דזה רק מוכיח שאישות מייצרת חלות שם שאר בשר, אבל הך איבעיא אינו תלוי בדין שארות וקריבות אלא מדין פסלות האם פסול הבעל חל אף לגבי אשתו. וממילא לדעת התוס' בעיית הגמ' אינו רק לגבי אשת חורגו, אלא לכל פסול שחל מחמת אבהות כגון אשת נכדו אי נימא ג"כ אשה כבעלה כל היכא דפסולו משום אבהות, ופשטינן דפסול.
12 ועיין ברמב"ן במלחמות ה' דף ז: בסו"ד ועוד אם תשאל ותאמר דס"ל דכשר להעיד לאם חמיו או לאם חמותו זקנתו של אשתו, דהיינו שבדור שלישי אין בכלל חלות פסול דאשה כבעלה. ולכאורה לפי הרמב"ן אהרן יהיה כשר לאשת פנחס, ודלא כהירושלמי שהביאו התוס', ויתכן דיש לרמב"ן גירסה אחרת בירושלמי ועיין בגירסת הגר"א שם. ומבואר דלפי הרמב"ן אשה אינה נפסלת כלל בפסול אבהות ורק בפסול קריבות. וליכא דין פוסל בבעל כאשתו אלא רק דין שארות בלבד. וכן דעת הרמב"ן דאם בעל אחותו לקח עוד אשה אחרת אינו נפסל לאשה זו אשת בעל אחותו, ואי אמרינן דאיכא חלות פסולות על האשה כל היכא דאיכא פסלות לבעל לכאורה היה צריך להיות פסול בציור זה, ועל כרחך צ"ל דהרמב"ן סובר דאשה כבעלה הוי רק דין קריבות ושאר בשר ואינו דין פסלות בכלל, ולא שייך לחול חלות שם שארות דרך בעל אחותו לאשתו השנייה דשארותו להך גברא הוי רק דרך אחותו שהיא אשתו של זה, ולא שייך כלל ביחס לאשתו השנייה. אמנם מכל מקום לפי הרמב"ן מבואר דאשה כבעלה שייך רק לגבי פסול דרגות וקריבות ולא לגבי פסול דורות. ובמסקנת הגמ' דפסול באשת חורגו צ"ל דהוא מדין שאר בשר דחורגו אינו פסול אבהות גרידא אלא קריבות לבעל אמו ולכן שייך קריבות לאשת חורגו נמי.
13 אמנם תוס' חולקים על זה דס"ל דחל פסול אשה כבעלה גם בדורות ומשו"ה אהרן פסול לאשת פנחס, דהוי חלות דין פוסל. ויש עוד דין בפנ"ע בדרגות עד שני דורות דחל שם קריבות לאשה דהיינו דין שאר בשר, והספק בירושלמי אם משה כשר לאשת פנחס הוא האם יש לצרף פסול דורות עם פסול דרגות לגבי אשה כבעלה. אמנם הרמב"ן ותוס' תרווייהו ס"ל דיש ב' דיני פסול הכא - דין פסול של קריבות דדרגות - ודין פסול בפנ"ע של אבהות ודורות, והן ב' דיני פסול בפנ"ע, וכדחזינן מהא דדורות מפקיע דרגות אליבא דמר בר רב אשי, ומדברי הרשב"ם דדורות פסול עד סוף כל העולם. וכן מוכח משיטת הרמב"ן שסובר דלא שייך פסול אשה כבעלה בפסול דורות אלא בדרגות.